ויקטור, הדוכס השלישי מברוי – הבדלי גרסאות

ויקטור, הדוכס השלישי מברוי
Victor de Broglie
לידה	28 בנובמבר 1785; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	25 בינואר 1870 (בגיל 84); פריז, צרפת
מדינה	צרפת
מפלגה	אורליאניסטים
בן או בת זוג	Albertine, baroness Staël von Holstein
שושלת House of Broglie
אב	Victor de Broglie
אם	Sophie de Rosen-Kleinroop
צאצאים	אלבר, הדוכס הרביעי מברוי; Auguste-Théodore-Paul de Broglie; Louise de Broglie, comtesse d'Haussonville
	1 במרץ 1855 – 25 בינואר 1870; (14 שנים)
	→ Louis de Beaupoil de Saint-Aulaire Prosper Duvergier de Hauranne ←
	12 במרץ 1835 – 22 בפברואר 1836; (348 ימים)
	→ Édouard Adolphe Casimir Joseph Mortier אדולף טייר ←
פרסים והוקרה
	צלב גדול של לגיון הכבוד

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:27, 29 ביוני 2024

אשיל לאונס ויקטור שארל, דוכס שלישי לבית ברוי, נודע בקיצור כויקטור דה ברוי (בצרפתית: Achille Léonce Victor Charles de Broglie,‏ 28 בנובמבר 1785 - 25 בינואר 1870) היה אציל צרפתי, פוליטיקאי ודיפלומט, "פֶּר של צרפת". בימי המונרכיה של יולי הוא כיהן כראש ממשלת צרפת בין מרץ 1835 לפברואר 1836. ויקטור דה ברוי היה קרוב לחוג הדוקטרינרים הליברלים שהתנגדו למלוכנים הרדיקליים ושבימי מלכותו של לואי פיליפ נקלטו על ידי האורליאניסטים.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

ויקטור דה ברוי נולד בפריז ב-1785 כילד הצעיר ובנו היחיד של שארל-לואי-ויקטור, נסיך ברוי, וכנכד של ויקטור-פרנסואה, הדוכס השני ברוי. כאשר בזמן המהפכה הצרפתית, סבו יצא לגלות, הוריו נעצרו על ידי שלטון הטרור. אביו הוצא להורג בגיליוטינה ב-1794, בעוד שאמו, הרוזנת לשעבר סופי דה רוזן-קליינרופ [Rosen- Kleinroop]‏ (1764–1828) בעזרת משרת שלה, הצליחה להימלט ממאסרה בווזול לשווייץ, בה נשארה עד אחרי 9 בתרמידור, יום נפילתו של רובספייר. היא שבה לפריז עם ילדיה – שלוש הבנות והבן. ב-1796 האם התחתנה עם מארק-רנה-וואייה דה פולמי, מרקיז ארז'נסון (1771–1842) , נכד לשר מלחמה של לואי החמישה עשר. ד'ארז'נסון היה למתנגד לשלטונו של נפוליאון הראשון ואחר כך כנציג ליברלי התנגד גם למשטרי הרסטורציה ולמונרכיה של יולי. תחת השגחתו של אביו החורג, קיבל ויקטור, שהיה לדוכס השליש לבית ברוי, חינוך מוקפד וליברלי. הוא שמר את אדמות משפחת ברוי וזכה לפטור מגיוס בימי נפוליאון. באותה תקופה פקד ברוי את חוגי האריסטוקרטיה והספרות של פריז. ב-1809 הוא התמנה כחוקר (Auditeur) במועצת המדינה. בהמשך הוא שימש כפקיד בכיר (intendant) באיליריה ואחר כך כנספח בשגרירויות בוורשה (1812) ואחר כך בווינה.

חבר בפרלמנט בימי הרסטורציה

ב-1813 שימש ברוי כמזכיר של הרוזן נרבון בקונגרס פראג. טליראן התרשם ממנו ובהתיעצות עם דודו, אמדה דה ברוי, ביוני 1814 מינה אותו בימי הרסטורציה הראשונה במחזור הראשון של בית ה"פֶּרים של צרפת". עדיין לא מלאו לו שלושים וכבר השתתף ברוי בדיוני בית הפרים במשפט של המרשל נה. ביום גזר הדין נמנה עם שבעה עשר ה"פרים" שהצביעו בעד הגליה ולא בעד הוצאה להורג. בשובו לצרפת בסוף 1816 הוא חבר לאופוזיציה הפעילה נגד הרוב המלוכני הרדיקלי שב "בית הבלתי נמצא". כחבר ב"בית הפֶּרים" נאבק ברוי בחוקים המיוחדים, במיוחד נגד "חוק החנינה" מ-9 בינואר 1816, הגן על חופש העיתונות (ב-29 בדצמבר 1817), נאם בעד ביטול העבדות (29 בדצמבר 1817) ונגד עונש המאסר לחייבים (contrainte par corps) (ב-25 באפריל 1818) והצביע בעד חוק הבחירות מ-1820. הוא היה הנואם העיקרי בנוגע להצעת החוק על דיכוי פשעים ועבירות באמצעות עיתונות או פרסום (ב-8 במאי 1819). ברוי הצטרף באותה תקופה לאגודה "עזור לעצמך, השמיים יעזרו לך" ול"חברת ידידי חופש העיתונות", בשנים 1825–1829 הוא כיהן כיושב ראש "החברה למוסר נוצרי". בעקבות פעילות זו עורר את חשד השלטונות שהורו לבולשת לעקוב אחריו.

אחרי שב-1817 הכיר ברוי את פרנסואה גיזו והתחבר לקבוצת ה"דוקטרינרים"^[1]: פייר-פול רואייה-קולר, פרוספר דה בראנט, שארל דה רמיזא, משהרגיש מוטרד מהשאיפות המהפכניות והכיתתיות של השמאל, התרחק ממנו והעדיף לראות במנהל הבריטי דגם לחיקוי כמוסדות פוליטיים ראויים.

ימי המונרכיה של יולי

התחלות המשטר החדש (1830–1832)

אף על פי שלא לקח חלק במזימות שהפילו של שארל העשירי , כפי שהתוודה בזיכרונותיו, ראה ברוי את עצמו "מאותו יום עצמו" כ"אורליאניסט", כלומר תומך נאמן במונרכיה של יולי. החל מ-31 ביולי 1830 נכנס כשר הפנים ושר העבודות הציבוריות בממשלה שהתמנתה על ידי הוועדה המוניציפלית של פריז. ��עומת זאת הוא לא היה חבר בממשלה הזמנית מ-1 באוגוסט 1830, אך ב-11 באוגוסט 1830 הצטרף לממשלה הראשונה של לואי פיליפ בתפקיד שר החינוך הציבורי, שר הדתות^[2] ונשיא מועצת המדינה. ברוי התבלט כחסיד החזרת הסדר במדינה. אחרי שב-2 בנובמבר 1830 נפלה הממשלה, הפך הדוכס ברוי, שוב ב"בית הפֶּרים", לאחד הנואמים המשפיעים שח מפלגת ההתנגדות, לצד קזימיר פייר פרייה וחבריו הדוקטרינרים, כמו פרנסואה גיזו, ביריבות כלפי ז'אק לאפיט וממשלתו. ברוי הצביע בעד המעבר בירושה של התואר "פֶּר של צרפת" והתנגד לשוא בהתחלת 1832 לביטול בחוק מ-1816 שהנהיג טקסי כפרה בתאריך 21 בינואר, יום הזיכרון להוצאתו להורג של לואי השישה עשר.

שר החוץ

כשב-11 באוקטובר 1832 הגיעו הדוקטרינרים לשלטון, קיבל ברוי את תיק החוץ^[3] והרכיב יחד עם גיזו ואדולף טייר מעין טריומווירט שאותו כינה המלך לואי פיליפ במורת רוח "קזימיר פרייה בשלוש דמויות". עד 1836 ראש הלשכה שלו היה חימנס דודן. כשר החוץ של צרפת ארגן הצבעה למען מלווה עבור מלחמת העצמאות של יוון מה שהכעיס את לואי פיליפ שראה בדיפלומטיה תחום שמור למלך רצה ששר החוץ יהיה כפוף להוראותיו. הדוכס ברוי הפגין לדעתו "קשיחות מתנשאת" ורצה לנהל לבד את משרדו. ברוי נאלץ להתמודד גם עם עוינותם הבלתי מתפשרת של טלראן שכיהן כשגריר בלונדון, ושל לואי-מתייה מולה, יועץ בעל השפעה על המלך. שניהם התנקמו על זלזולו הגלוי כלפיהם וכלפי רוב עובדי האימפריה לשעבר. במהרה הופיעו פערים משמעותיים בתחום המדיניות כלפי אנגליה. לואי פיליפ סבר שאנגליה נוהגת כלפי צרפת בגישה אדונית ורצה למצוא בני ברית אחרים באירופה. נישואיו של הדוכס אורליאן סימל את הכיוון הזה להתקרבות אל פרוסיה ואוסטריה, בזמן של ברוי, על אף המכשולים בברית שנכרתה עם אנגליה אחרי 1830, ביקש לשמור בצורה קפדנית על מדיניות זו. המלך הותקף על ידי האופוזיציה שמתוך חדלות אישים ותסביכים לגבי נסיבות עלייתו לשלטון התכופף בפני הברית הקדושה בעיקר בסוגייה הפולנית (דיכוי המרד בפולין על ידי רוסיה), אולם ברוי לא ראה בכך סיבה ראויה לפרוש. במאי 1831 נחתם הסכם עם ארצות הברית וביולי בא בעקבותיו חוזה שלפיו העניקה להן צרפת 25 מיליון כפיצויים על הנזקים שגרמו להן הפיראטים הצרפתים בעת מלחמות נפוליאון. בתחילת 1834 הובא החוזה לאשרור הפרלמנט. לה פאייט וחלק מהשמאל תמך בחוזה. לעומת זאת הרפובליקני מוגן והלגיטימיסט ברייה תקפו אותו בחריפות. ברוי לא הכיר מספיק את התיק ולא היה מעורב דיו בדיונים. בהצבעה חשאית ב-31 במרץ דחה בית הנבחרים במפתיע את האישרור ב-176 קולות נגד 168, כאשר היה ברור שחלק מנציגי הרוב הצביעו נגד הממשלה. משום כך ברוי וגם המרשל סבסטיאני, שניהל את המשא ומתן עם האמריקנים, התפטרו ב-1 באפריל 1834.

ראש ממשלה – 1835–1836

ב-12 במרץ 1835 אחרי נפילת ממשלת מורטייה הנבחרים, בנדחפו^{[דרושה הבהרה]} על ידי גיזו ותייר, קמו לכפות על המלך ממשלה בראשות ברוי. זו נועדה להיות ממשלה אוטונומית, דבר שלואי פיליפ חשש מכול. לאחר היסוסים, הסכים המלך "לבלוע זאת כדי לא ליפול לרדיקליזם" וקרא לברוי להרכיב את הממשלה. ברוי שמר לעצמו גם את תיק החוץ. הוא התנה את הסכמתו להרכיב ממשלה בתנאים שהוענקו לקזימיר פרייה – בעיקר האפשרות לכנס ישיבות ממשלה ללא נוכחות המלך. ב-21 באפריל העביר ברוי בפרלמנט את הפיצויים לארצות הברית אם כי ננזף על גישתו הסלחנית נוכח מלים מעליבות שנכללו במסר נשיא ארצות הברית, אנדרו ג'קסון. ברוי חתם גם עם הממלכה המאוחדת חוזה על מאבק נגד הסחר בעבדים, שבה הסכים לזכות הביקור של הבריטים באוניות זרות, דבר שנחשב לוויתור מוגזם מצד צרפת. ממשלת ברוי נפלה ב-5 בפברואר 1835 בגלל ההצבעה בנוגע להמרת הרנטות. חסרו לו שני קולות כדי להשיג רוב. האספה מחתה נגד תשובתו שנחשבה "חצופה" של ברוי לשאלת אחד הנבחרים. הוא נאלץ להתפטר מיד. אחד מבני התקופה העיר על כך: "לדוכס ברוי לא חסרו כדי שיסלחו לו לא מעמד אריסטוקרטי בכיר, לא יושר בלתי מעורער, לא חוסר אינטרסנטיות, לא הכישרון , אבל מה שכן חסרה לו תמיד זאת הייתה האמנות שלא לפגוע באגו-יים של האחרים".^[4] פול טרו-דנז'ן כתב באותה נימה: "הוא לא חשש שלא ריצה אחרים, נטה יותר מדי להאמין כי זה מספיק שהוא צודק, ובנוסף, בבטחונו שהוא צודק, היה משהו בלתי גמיש, חד ומתנשא".^[5] עצמאותו השכלית, חשיבתו המעולה, הרושם להתנשאות בעלת קרירות אריסטוקרטית, שיריביו ייחסו אותם לשחצנות מזלזלת, וידידיו – לביישנות צנועה, זיכו אותו בכבוד אבל לא בפופולריות. מאוד דבק בשמו הטוב, הוא ראה בפוליטיקה לא אמצעי להרוויח אלא סיכון להכתים את עצמו. הוא לא רצה מעמד כוח אלא מתוך רוח מחויבות, חובה פטריוטית.^[6] אחרי הפרישה מהשלטון הוא המשיך לשבת ב"בית הפרים" של צרפת יד למהפכה בפברואר 1848.

ימי הרפובליקה הצרפתית השנייה והאימפריה השנייה

בימי המהפכת 1848 לא הגיש מועמדות בבחירות לאספה המחוקקת. במאי 1849 הוא נבחר באספה הלאומית מטעם מחוז אר. הוא היה חבר בוועד הבחירות ברחוב פואטייה. באספה הוא הפך לראש הימין ונמנה עם חברי ועד ה"בורגראבים" (Burgraves) שניסחו את חוק הבחירות ממאי 1851 שהגביל את זכויות הבחירה באמצעות תנאי המגורים הקבועים למשך שלוש שנים באותו מקום. ("חוק הבורגראבים") ביולי 1851 הציעה את שינוי החוקה, אולם הצעתו לא זכתה אלא ב-446 קולות מול 278 ולא הגיעה לשני שליש מהקולות שנדרשו על ידי החוקה.

אחרי הפיכת 2 בדצמבר 1851 פרש ברוי מהחיים הפוליטיים. הוא כתב כמה מסות פוליטיות, כולל "Vues sur le gouvernement de la France" (השקפות על השלטון של צרפת) (1870). מסה זו השפיע על בנו, אלבר ועל חוקי החוקה של צרפת מ-1875. הדוכס ויקטור דה ברוי נפטר בפריז ב-1870. על מצבתו כתובת עם ציטוט המפורסם, המצוי גם על כמה קברות של פרוטסטנטים:

J'ai achevé ma course / J'ai mené le bon combat / J'ai gardé la foi

סיימתי את המרוץ שלי, נאבקתי מאבק נכון, שמרתי את האמונה

פעילותו למען ביטול העבדות והסחר בעבדים

כבר משלב מוקדם בפעילותו הפוליטית התעניין ברוי בגורל העבדים.

ב-28 במרץ 1822 הציע ב"בית הפרים" שלצרפת להציג בפני המלך פנייה שבה יבקשו נקיטת אמצעים מתאימים להבטחת הביטול המוחלט של הסחר בעבדים.
ב-24 בינואר 1827 נאם בקשר להצעת החוק על הדיכוי סחר העבדים. עדיין הוא לא התבטא בעד שחרור העבדים, ודרש את שמירת המשמעת הקפדנית בקרב השחורים בצורה דומה ל"כליאת המשוגעים בבית מחסה" עד ליום שבו יפסיקו השחורים לאיים באלימות נגד הלבנים, ליזום תגובות תגמול איומות, לפני שיטרפו זה את זה.

באותו יום "שמירת השיעבוד יהיה פשע".^[7]

בדצמבר 1834 נמנה ברוי עם 26 מייסדי החברה הצרפתית לביטול העבדות. הוא היה ליושב ראש שלה עד לפיזורה ב-1850.
ב-26 במרץ 1840 נקרא ברוי לשבת בראש הוועדה שהכינה את ביטול העבדות והחוקה המדינית של הקולוניות.
במרץ 1843 הציג בפני שר הימיה את דו"ח הוועדה.
ב-29 במאי 1845 אחרי משא ומתן חתם ברוי על החוזה עם אנגליה בעניין דיכוי הסחר בשחורים.
ב-7 ביולי 1845 נאם בבית הפרים על הצעות החוק שנועדו לעודד את שחרורם, חינוכם ורווחתם של העבדים. (לפי ספרו של אוגו��טן קושן – "ביטול העבדות" כרך א', עמ' V-IV.‏ (Agustin Cochin L'abolition de l'esclavage))

חייו הפרטיים

ויקטור דה ברוי היה נשוי החל לאלברטין, בתו של אריק מגנוס סטאל פון הולשטיין ושל מדאם דה סטאל (אם כי יתכן כי אביה הביולוגי היה הסופר בנז'מן קונסטן). ב-1821 הזוג הוליד את אלבר, הדוכס הרביעי מבית ברוי. בתם הבכורה, לואיז הייתה סופר, מחברת רומנים וביוגרפיות וצויירה על ידי הצייר אנגר. לבן אחר, אוגוסט, הייתה קריירה כנסייתית ואקדמית.

פרסים ואותות הוקרה

1833 – נבחר כחבר חופשי באקדמיה למדעי הרוח המדינה. ב-1866 נבחר בה כחבר מלא.
30 באפריל 1836 – הצלב הגדול של ליגיון הכבוד
1 במרץ 1855 – התקבל לאקדמיה הצרפתית בכסא 24 במקום הרוזן סנט-אולר המנוח. ב-3 באפריל 1856 דזירה ניזאר נאם לכבודו את נאום הקבלה.

ברוי ניהל סלון ספרותי והקים באקדמיה "סיעת הדוכסים" יחד עם פסקייה ונואי. סנט בב ציין שכנואם, ברוי "האיר, השכיל, רומם, יותר משריגש".

ספרים

הדוכס ברוי השאיר שלושה כרכים של "Écrits et Discours" (כתבים ונאומים) עמם נמנים:

Considérations sur l'origine du monde et le gouvernement de la Providence (Paris, Imp. de Callet, 1861 in-4°);

(הרהורים על מוצא העולם ושלטון האלהות)

Vues sur le gouvernement de la France (Paris, Michel Lévy frères, 1870 ברשת;

(השקפות על השלטון של צרפת)

Le Libre échange et l'impôt, études d'économie politique, Paris, Calmann-Lévy, 1879 ברשת;

(הסחר החופשי והמסים, עיונים בכלכלה פוליטית)

Souvenirs, 1785-1870 (publiés par son fils), Paris, Calmann-Lévy, 1886, 4 vol. in-8, כרך א' (1785-1817) ברשת; כרך ב' (1818-1827) ברשת; כרך ג' (1826-1830) ברשת; כרך ד';

(זיכרונות, 1870-1785) פורסמו על ידי בנו

Le Père Lacordaire, Paris, Honoré Champion, 1889, in-8°, ברשת;

(האב לקורדר)

ויקטור דה ברוי הוציא לאור את הזיכרונות שלא פורסמו קודם של חמותו, מדאם דה סטאל. Mémoires posthumes de Madame de Staël (1818); édition Charpentier 1861, Paris ברשת.

לקריאה נוספת

Guy Antonetti, Louis-Philippe, Paris, Librairie Arthème Fayard, 2002 – (ISBN 2-213-59222-5)

Jonathan Fenby - The History of Modern France - from the Revolution to the War with Terror, Simon&Schuster, London 2015

Benoît Yvert (dir.), Premiers ministres et présidents du Conseil depuis 1815. Histoire et dictionnaire raisonné, Paris, Perrin, 2002, pp. 112–115 - (ISBN 2-262-01354-3)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויקטור, הדוכס השלישי מברוי בוויקישיתוף

באתר האקדמיה הצרפתית
ויקטור, הדוכס השלישי מברוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ויקטור, הדוכס השלישי מברוי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ Fenby, עמ' 64
^ Fenby, עמ' 64
^ Fenby, עמ' 73
^ Dictionnaire des parlementaires français
^ Paul Thureau-Dangin ב-Benoit Yvert, עמ' 115
^ G. Antonetti, עמ' 699–700
^ Alfred Berchtold Sismondi et le groupe de Coppet face à l'esclavage et au colonialisme, 1976 in Sismondi européen, עמ' 178–179

[1] Fenby, עמ' 64

[2] Fenby, עמ' 64

[3] Fenby, עמ' 73

[4] Dictionnaire des parlementaires français

[5] Paul Thureau-Dangin ב-Benoit Yvert, עמ' 115

[6] G. Antonetti, עמ' 699–700

[7] Alfred Berchtold Sismondi et le groupe de Coppet face à l'esclavage et au colonialisme, 1976 in Sismondi européen, עמ' 178–179

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{מנהיג
-|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}}}
+|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}
+}}
-אשיל לאונס ויקטור שארל, דוכס שלישי לבית ברוי, נדוע בקיצור כ'''ויקטור דה ברוי''' (ב[[צרפתית]]: '''Achille Léonce Victor Charles de Broglie''',{{כ}} [[28 בנובמבר]] [[1785]] - [[25 בינואר]] [[1870]]) היה [[אציל]] [[צרפתי]], [[פוליטיקאי]] ו[[דיפלומט]], "[[פֶּר של צרפת]]". בימי [[המונרכיה של יולי]] הוא כיהן כ[[ראש ממשלת צרפת]] בין מרץ 1835 לפברואר 1836
+אשיל לאונס ויקטור שארל, דוכס שלישי לבית ברוי,  בקיצור כ'''ויקטור דה ברוי''' (ב[[צרפתית]]: '''Achille Léonce Victor Charles de Broglie''',{{כ}} [[28 בנובמבר]] [[1785]] - [[25 בינואר]] [[1870]]) היה [[אציל]] [[צרפתי]], [[פוליטיקאי]] ו[[דיפלומט]], "[[פֶּר של צרפת]]". בימי [[המונרכיה של יולי]] הוא כיהן כ[[ראש ממשלת צרפת]] בין מרץ 1835 לפברואר 1836
 ויקטור דה ברוי היה קרוב לחוג ה[[דוקטרינרים]] הליברלים שהתנגדו למלוכנים הרדיקליים ושבימי מלכותו של [[לואי פיליפ]] נקלטו על ידי ה[[אורליאניסטים]]
 ==ביוגרפיה==
 ===ילדות וצעירות===
 ויקטור דה ברוי נולד בפריז ב-1785 כילד הצעיר ובנו היחיד של שארל-לואי-ויקטור, נסיך ברוי, וכנכד של ויקטור-פרנסואה, הדוכס השני ברוי. כאשר בזמן [[המהפכה הצרפתית]],
+היא שבה לפריז עם ילדיה  שלוש הבנות והבן. ב-1796 האם התחתנה עם מארק-רנה-וואייה דה פולמי, מרקיז ארז'נסון () , נכד לשר מלחמה של [[לואי החמישה עשר, מלך צרפת|לואי החמישה עשר]]. ד'ארז'נסון היה למתנגד לשלטונו של [[נפוליאון הראשון]] ואחר כך כנציג ליברלי התנגד גם למשטרי [[הרסטורציה הצרפתית|]] ולמונרכיה של יולי. תחת השגחתו של אביו החורג, קיבל ויקטור, שהיה לדוכס השליש לבית ברוי, חינוך מוקפד וליברלי. הוא שמר את אדמות משפחת ברוי וזכה לפטור מגיוס בימי נפוליאון.
-סבו יצא לגלות, הוריו נעצרו על ידי שלטון [[הטרור]]. אביו [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ב[[גיליוטינה]] ב-[[1794]], בעוד שאמו, הרוזנת לשעבר סופי דה רוזן-קליינרופ
+באותה תקופה פקד ברוי את חוגי האריסטוקרטיה והספרות של פריז. ב-1809 הוא התמנה כחוקר (Auditeur) ב[[מועצת המדינה של צרפת|מועצת המדינה]]. בהמשך הוא שימש כפקיד בכיר (intendant) ב[[איליריה]] ואחר כך כנספח בשגרירויות [[ורשה]] (1812) ואחר כך [[וינה]].
-[Rosen- Kleinroop] (1828-1764) בעזרת משרת שלה, הצליחה להימלט ממאסרה בווזול ל[[שווייץ]], בה נשארה עד אחרי [[9 בתרמידור]], יום נפילתו של [[מקסימיליאן רובספייר|רובספייר]]
-היא שבה לפריז עם ילדיה - שלוש הבנות והבן . ב-1796 האם התחתנה עם מארק-רנה-וואייה דה פולמי, מרקיז ארז'נסון (1842-1771) , נכד לשר מלחמה של [[לואי החמישה עשר, מלך צרפת|לואי החמישה עשר]]. ד'ארז'נסון היה למתנגד לשלטונו של [[נפוליאון הראשון]] ואחר כך כנציג ליברלי התנגד גם למשטרי ה[[הרסטורציה הצרפתית|רסטורציה]] ולמונרכיה של יולי. תחת השגחתו של אביו החורג, קיבל ויקטור, שהיה לדוכס השליש לבית ברוי, חינוך מוקפד וליברלי. הוא שמר את אדמות משפחת ברוי וזכה לפטור מגיוס בימי נפוליאון.
-באותה תקופה פקד ברוי את חוגי האריסטוקרטיה והספרות של פריז. ב-1809 הוא התמנה  כחוקר (Auditeur) ב[[מועצת המדינה של צרפת|מועצת המדינה]]. בהמשך הוא שימש כפקיד בכיר (intendant) ב[[איליריה]] ואחר כך כנספח בשגרירויות בו[[ורשה]] (1812) ואחר כך בו[[וינה]].
 ==חבר בפרלמנט בימי הרסטורציה==
 ב-1813 שימש ברוי כמזכיר של הרוזן נרבון ב[[קונגרס פראג]]. [[שארל-מוריס דה טליראן|טליראן]] התרשם ממנו ובהתיעצות עם דודו, אמדה דה ברוי, ביוני 1814 מינה אותו בימי [[הרסטורציה הראשונה]] במחזור הראשון של בית ה"פֶּרים של צרפת".
-עדיין לא מלאו לו שלושים וכבר השתתף ברוי בדיוני בית הפרים במשפט של [[מישל נה|המרשל נה]]. ביום גזר הדין נמנה עם שבעה עשר ה"פרים" שהצביעו בעד הגליה ולא בעד הוצאה להורג.
+עדיין לא מלאו לו שלושים וכבר השתתף ברוי בדיוני בית הפרים במשפט של [[מישל נה|נה]]. ביום גזר הדין נמנה עם שבעה עשר ה"פרים" שהצביעו בעד הגליה ולא בעד הוצאה להורג.
-בשובו לצרפת בסוף 1816 הוא חבר לאופוזיציה הפעילה נגד הרוב המלוכני הרדיקלי שב "[[הבית הבלתי נמצא|בית הבלתי נמצא]]" .
+בשובו לצרפת בסוף 1816 הוא חבר לאופוזיציה הפעילה נגד הרוב המלוכני הרדיקלי שב "[[הבית הבלתי נמצא|בית הבלתי נמצא]]".
-כחבר ב"בית הפֶּרים"  נאבק ברוי בחוקים המיוחדים, במיוחד נגד "חוק החנינה" מ-9 בינואר 1816 ,הגן על [[חופש העיתונות]]  (ב-29 בדצמבר 1817), נאם בעד [[ביטול העבדות]] (29 בדצמבר 1817) ונגד עונש המאסר לחייבים  (contrainte par corps) )(ב-25 באפריל 1818) והצביע בעד חוק הבחירות מ-1820. הוא היה הנואם העיקרי בנוגע להצעת החוק על דיכוי פשעים ועבירות באמצעות עיתונות או פרסום (ב- 8 במאי 1819).
+כחבר ב"בית הפֶּרים" נאבק ברוי בחוקים המיוחדים, במיוחד נגד "חוק החנינה" מ-9 בינואר 1816,הגן על [[חופש העיתונות]] (ב-29 בדצמבר 1817), נאם בעד [[ביטול העבדות]] (29 בדצמבר 1817) ונגד עונש המאסר לחייבים (contrainte par corps) (ב-25 באפריל 1818) והצביע בעד חוק הבחירות מ-1820. הוא היה הנואם העיקרי בנוגע להצעת החוק על דיכוי פשעים ועבירות באמצעות עיתונות או פרסום (ב-8 במאי 1819).
-ברוי הצטרף באותה תקופה לאגודה "עזור לעצמך, השמיים יעזרו לך"  ול"חברת ידידי חופש העיתונות", בשנים 1829-1825  הוא כיהן  כיושב ראש "החברה למוסר נוצרי". בעקבות פעילות זו עורר את חשד השלטונות שהורו לבולשת לעקוב אחריו.
+ברוי הצטרף באותה תקופה לאגודה "עזור לעצמך, השמיים יעזרו לך" ול"חברת ידידי חופש העיתונות", בשנים  הוא כיהן כיושב ראש "החברה למוסר נוצרי". בעקבות פעילות זו עורר את חשד השלטונות שהורו לבולשת לעקוב אחריו.
-אחרי שב-1817 הכיר ברוי את [[פרנסואה גיזו]] והתחבר לקבוצת ה"[[דוקטרינרים]]" {{הערה|Fenby עמ' 64}}: [[פייר-פול רואייה-קולר]], פרוספר דה בראנט, [[שארל דה רמיזא]]
+אחרי שב-1817 הכיר ברוי את [[פרנסואה גיזו]] והתחבר לקבוצת ה"[[דוקטרינרים]]"{{הערה|Fenby עמ' 64}}: [[פייר-פול רואייה-קולר]], פרוספר דה בראנט, [[שארל דה רמיזא]]
-משהרגיש מוטרד מהשאיפות המהפכניות והכיתתיות של השמאל, התרחק ממנו והעדיף לראות במנהל הבריטי דגם לחיקוי כמוסדות פוליטיים ראויים.
 ==ימי המונרכיה של יולי==
-===התחלות המשטר החדש (1832-1830)===
+===התחלות המשטר החדש ()===
-אף על פי שלא לקח חלק במזימות שהפילו של [[שארל העשירי, מלך צרפת|שארל העשירי]] , כפי שהתוודה בזיכרונותיו, ראה ברוי את עצמו "מאותו יום עצמו" כ"אורליאניסט", כלומר תומך נאמן במונרכיה של יולי.  החל מ-31 ביולי 1830 נכנס כ[[שר הפנים]] ושר העבודות הציבוריות בממשלה שהתמנתה על ידי הוועדה המוניציפלית של פריז.
+אף על פי שלא לקח חלק במזימות שהפילו של [[שארל העשירי, מלך צרפת|שארל העשירי]] , כפי שהתוודה בזיכרונותיו, ראה ברוי את עצמו "מאותו יום עצמו" כ"אורליאניסט", כלומר תומך נאמן במונרכיה של יולי. החל מ-31 ביולי 1830 נכנס כ[[שר הפנים]] ושר העבודות הציבוריות בממשלה שהתמנתה על ידי הוועדה המוניציפלית של פריז.
-לעומת זאת הוא לא היה חבר בממשלה הזמנית מ-1 באוגוסט 1830, אך ב-11 באוגוסט 1830 הצטרף לממשלה הראשונה של לואי פיליפ בתפקיד [[שר החינוך|שר החינוך הציבורי]], שר הדתות {{הערה|Fenby עמ' 64}} ונשיא מועצת המדינה . ברוי התבלט כחסיד החזרת הסדר במדינה.
+לעומת זאת הוא לא היה חבר בממשלה הזמנית מ-1 באוגוסט 1830, אך ב-11 באוגוסט 1830 הצטרף לממשלה הראשונה של לואי פיליפ בתפקיד [[שר החינוך|שר החינוך הציבורי]], שר הדתות{{הערה|Fenby עמ' 64}} ונשיא מועצת המדינה. ברוי התבלט כחסיד החזרת הסדר במדינה.
-אחרי שב-2 בנובמבר 1830 נפלה הממשלה, הפך הדוכס ברוי ,שוב ב"בית הפֶּרים", לאחד הנואמים המשפיעים שח מפלגת ההתנגדות, לצד [[קזימיר פייר פרייה]] וחבריו הדוקטרינרים, כמו פרנסואה גיזו, ביריבות כלפי [[ז'אק לאפיט (בנקאי)|ז'אק לאפיט]] וממשלתו.
+אחרי שב-2 בנובמבר 1830 נפלה הממשלה, הפך הדוכס ברוי,שוב ב"בית הפֶּרים", לאחד הנואמים המשפיעים שח מפלגת ההתנגדות, לצד [[קזימיר פייר פרייה]] וחבריו הדוקטרינרים, כמו פרנסואה גיזו, ביריבות כלפי [[ז'אק לאפיט (בנקאי)|ז'אק לאפיט]] וממשלתו.
-ברוי הצביע בעד המעבר בירושה של התואר "פֶּר של צרפת" והתנגד לשוא בהתחלת 1832 לביטול בחוק מ-1816 שהנהיג טקסי כפרה בתאריך 21 בינואר, יום הזיכרון להוצאתו להורג של [[לואי הששה עשר]].
+ברוי הצביע בעד המעבר בירושה של התואר "פֶּר של צרפת" והתנגד לשוא בהתחלת 1832 לביטול בחוק מ-1816 שהנהיג טקסי כפרה בתאריך 21 בינואר, יום הזיכרון להוצאתו להורג של [[לואי  עשר]].
 ===שר החוץ===
-כשב-11 באוקטובר 1832 הגיעו הדוקטרינרים לשלטון, קיבל ברוי את תיק החוץ {{הערה|Fenby עמ' 73}} והרכיב יחד עם גיזו ו[[אדולף טייר]] מעין טריומווירט שאותו כינה המלך לואי פיליפ במורת רוח "קזימיר פרייה בשלוש דמויות".עד 1836 ראש הלשכה שלו היה חימנס דודן.
+כשב-11 באוקטובר 1832 הגיעו הדוקטרינרים לשלטון, קיבל ברוי את תיק החוץ{{הערה|Fenby עמ' 73}} והרכיב יחד עם גיזו ו[[אדולף טייר]] מעין טריומווירט שאותו כינה המלך לואי פיליפ במורת רוח "קזימיר פרייה בשלוש דמויות".עד 1836 ראש הלשכה ש��ו היה חימנס דודן.
 כשר החוץ של צרפת ארגן הצבעה למען מלווה עבור [[מלחמת העצמאות של יוון]] מה שהכעיס את לואי פיליפ שראה בדיפלומטיה תחום שמור למלך רצה ששר החוץ יהיה כפוף להוראותיו. הדוכס ברוי הפגין לדעתו "קשיחות מתנשאת" ורצה לנהל לבד את משרדו.
 ברוי נאלץ להתמודד גם עם עוינותם הבלתי מתפשרת של טלראן שכיהן כשגריר ב[[לונדון]],
-ושל לואי-מתייה מולה, יועץ בעל השפעה על המלך. שניהם התנקמו על זלזולו הגלוי כלפיהם וכלפי רוב עובדי האימפריה לשעבר.
 במהרה הופיעו פערים משמעותיים בתחום המדיניות כלפי אנגליה. לואי פיליפ סבר שאנגליה נוהגת כלפי צרפת בגישה אדונית ורצה למצוא בני ברית אחרים באירופה. נישואיו של [[הדוכס אורליאן]] סימל את הכיוון הזה להתקרבות אל [[פרוסיה]] ו[[אוסטריה]], בזמן של ברוי, על אף המכשולים בברית שנכרתה עם אנגליה אחרי 1830, ביקש לשמור בצורה קפדנית על מדיניות זו.
 המלך הותקף על ידי האופוזיציה שמתוך חדלות אישים ותסביכים לגבי נסיבות עלייתו לשלטון התכופף בפני [[הברית הקדושה]] בעיקר בסוגייה הפולנית (דיכוי המרד בפולין על ידי רוסיה), אולם ברוי לא ראה בכך סיבה ראויה לפרוש.
-במאי 1831 נחתם הסכם עם [[ארצות הברית]] וביולי בא בעקבותיו חוזה שלפיו העניקה להן צרפת 25 מיליון כפיצויים על הנזקים שגרמו להן ה[[פיראט]]ים הצרפתים בעת [[מלחמות נפוליאון]].  בהתחלת 1834 הובא החוזה לאשרור הפרלמנט.  לה פאייט וחלק מהשמאל תמך בחוזה. לעומת זאת הרפובליקני מוגן וה[[לגיטימיסטים|לגיטימיסט]] ברייה תקפו אותו בחריפות.
+במאי 1831 נחתם הסכם עם [[ארצות הברית]] וביולי בא בעקבותיו חוזה שלפיו העניקה להן צרפת 25 מיליון כפיצויים על הנזקים שגרמו להן ה[[פיראט]]ים הצרפתים בעת [[מלחמות נפוליאון]].  1834 הובא החוזה לאשרור הפרלמנט. לה פאייט וחלק מהשמאל תמך בחוזה. לעומת זאת הרפובליקני מוגן וה[[לגיטימיסטים|לגיטימיסט]] ברייה תקפו אותו בחריפות.
-ברוי לא הכיר מספיק את התיק ולא היה מעורב דיו בדיונים. בהצבעה חשאית ב 31 במרץ  דחה בית הנבחרים במפתיע את האישרור ב 176 קולות נגד 168, כאשר היה ברור שחלק מנציגי הרוב הצביעו נגד הממשלה.
+ברוי לא הכיר מספיק את התיק ולא היה מעורב דיו בדיונים. בהצבעה חשאית ב31 במרץ דחה בית הנבחרים במפתיע את האישרור ב176 קולות נגד 168, כאשר היה ברור שחלק מנציגי הרוב הצביעו נגד הממשלה.
-משום כך ברוי וגם המרשל סבסטיאני, שניהל את ה[[משא ומתן]] עם האמריקנים, התפטרו ב 1 באפריל 1834
+משום כך ברוי וגם המרשל סבסטיאני, שניהל את ה[[משא ומתן]] עם האמריקנים, התפטרו ב1 באפריל 1834
-===ראש ממשלה  1836-1835===
+===ראש ממשלה  ===
 ב-12 במרץ 1835 אחרי נפילת ממשלת [[אדואר אדולף מורטייה|מורטייה]]
-הנבחרים, בנדחפו על ידי גיזו ותייר, קמו לכפות על המלך ממשלה בראשות ברוי. זו נועדה להיות ממשלה אוטונומית, דבר שלואי פיליפ חשש מכל.
+הנבחרים, בנדחפו על ידי גיזו ותייר, קמו לכפות על המלך ממשלה בראשות ברוי. זו נועדה להיות ממשלה אוטונומית, דבר שלואי פיליפ חשש .
-אחרי היסוסים , הסכים המלך "לבלוע זאת כדי לא ליפול לרדיקליזם"  וקרא לברוי להרכיב את הממשלה. ברוי שמר לעצמו גם את תיק החוץ. הוא התנה את הסכמתו להרכיב ממשלה בתנאים שהוענקו לקזימיר פרייה  - בעיקר האפשרות לכנס ישיבות ממשלה ללא נוכחות המלך.
+ היסוסים, הסכים המלך "לבלוע זאת כדי לא ליפול לרדיקליזם" וקרא לברוי להרכיב את הממשלה. ברוי שמר לעצמו גם את תיק החוץ. הוא התנה את הסכמתו להרכיב ממשלה בתנאים שהוענקו לקזימיר פרייה  בעיקר האפשרות לכנס ישיבות ממשלה ללא נוכחות המלך.
 ב-21 באפריל העביר ברוי בפרלמנט את הפיצויים לארצות הברית אם כי ננזף על גישתו הסלחנית נוכח מלים מעליבות שנכללו במסר [[נשיא ארצות הברית]], [[אנדרו ג'קסון]].
-ברוי חתם גם ע הממלכה המאוחדת חוזה על מאבק נגד הסחר בעבדים, שבה הסכים לזכות הביקור של הבריטים באוניות זרות, דבר שנחשב לוויתור מוגזם מצד צרפת.
+ברוי חתם גם  הממלכה המאוחדת חוזה על מאבק נגד הסחר בעבדים, שבה הסכים לזכות הביקור של הבריטים באוניות זרות, דבר שנחשב לוויתור מוגזם מצד צרפת.
-ממשלת ברוי נפלה ב-5 בפברואר 1835 בגלל ההצבעה בנוגע להמרת הרנטות . חסרו לו שני קולות כדי להשיג רוב. האספה מחתה נגד תשובתו שנחשבה "חצופה" של ברוי לשאלת אחד הנבחרים. הוא נאלץ להתפטר מיד.
+ממשלת ברוי נפלה ב-5 בפברואר 1835 בגלל ההצבעה בנוגע להמרת הרנטות. חסרו לו שני קולות כדי להשיג רוב. האספה מחתה נגד תשובתו שנחשבה "חצופה" של ברוי לשאלת אחד הנבחרים. הוא נאלץ להתפטר מיד.
-אחד מבני התקופה העיר על כך" "לדוכס ברוי לא חסרו כדי שיסלחו לו לא מעמד אריסטוקרטי בכיר, לא יושר בלתי מעורער, לא חוסר אינטרסנטיות, לא הכישרון , אבל מה שכן חסרה לו תמיד זאת הייתה האמנות שלא לפגוע באגו-יים של האחרים". {{הערה|Dictionnaire des parlementaires français}}
+אחד מבני התקופה העיר על כך "לדוכס ברוי לא חסרו כדי שיסלחו לו לא מעמד אריסטוקרטי בכיר, לא יושר בלתי מעורער, לא חוסר אינטרסנטיות, לא הכישרון , אבל מה שכן חסרה לו תמיד זאת הייתה האמנות שלא לפגוע באגו-יים של האחרים".{{הערה|Dictionnaire des parlementaires français}}
-פול טרו-דנז'ן כתב באותה נימה: "הוא לא חשש שלא ריצה אחרים, נטה יותר מדי להאמין כי זה מספיק שהוא צודק, ובנוסף, בבטחונו שהוא צודק, היה משהו בלתי גמיש, חד ומתנשא {{הערה|Paul Thureau-Dangin  ב Benoit Yvert עמ' 115}}
+פול טרו-דנז'ן כתב באותה נימה: "הוא לא חשש שלא ריצה אחרים, נטה יותר מדי להאמין כי זה מספיק שהוא צודק, ובנוסף, בבטחונו שהוא צודק, היה משהו בלתי גמיש, חד ומתנשא{{הערה|Paul Thureau-Dangin בBenoit Yvert עמ' 115}}
-עצמאותו השכלית, חשיבתו המעולה, הרושם להתנשאות בעלת קרירות אריסטוקרטית, שיריביו ייחסו אותם לשחצנות מזלזלת, וידידיו -לבשינות צנועה, זיכו אותו בכבוד אבל לא בפופולריות. מאוד דבק בשמו הטוב, הוא ראה בפוליטיקה לא אמצעי להרוויח אלא סיכון להכתים את עצמו. הוא לא רצה מעמד כוח אלא מתוך רוח מחויבות, חובה פטריוטית.
+עצמאותו השכלית, חשיבתו המעולה, הרושם להתנשאות בעלת קרירות אריסטוקרטית, שיריביו ייחסו אותם לשחצנות מזלזלת, וידידיו  צנועה, זיכו אותו בכבוד אבל לא בפופולריות. מאוד דבק בשמו הטוב, הוא ראה בפוליטיקה לא אמצעי להרוויח אלא סיכון להכתים את עצמו. הוא לא רצה מעמד כוח אלא מתוך רוח מחויבות, חובה פטריוטית.
-{{הערה|G. Antonetti ע מ' 700-699}}
 אחרי הפרישה מהשלטון הוא המשיך לשבת ב"בית הפרים" של צרפת יד למהפכה בפברואר 1848.
 ===ימי הרפובליקה הצרפתית השנייה והאימפריה השנייה===
 בימי [[מהפכות 1848 בצרפת|המהפכת 1848]] לא הגיש מועמדות בבחירות לאספה המחוקקת. במאי 1849 הוא נבחר באספה הלאומית מטעם מחוז אר. הוא היה חבר בוועד הבחירות ברחוב פואטייה.
-באספה הוא הפך לראש הימין ונמנה עם חברי וועד ה"בורגראבים"  Burgraves שניסחו את חוק הבחירות ממאי 1851 שהגביל את זכויות הבחירה באמצעות תנאי המגורים הקבועיים למשך שלוש שנים באותו מקום. ("חוק הבורגראבים")
+באספה הוא הפך לראש הימין ונמנה עם חברי  ה"בורגראבים" Burgraves שניסחו את חוק הבחירות ממאי 1851 שהגביל את זכויות הבחירה באמצעות תנאי המגורים  למשך שלוש שנים באותו מקום. ("חוק הבורגראבים")
-ביולי 1851 הציעה את שינוי החוקה, אולם הצעתו לא זכתה אלא ב 446 קולות מול 278 ולא הגיעה לשני שליש מהקולות שנדרשו על ידי החוקה.
+ביולי 1851 הציעה את שינוי החוקה, אולם הצעתו לא זכתה אלא ב446 קולות מול 278 ולא הגיעה לשני שליש מהקולות שנדרשו על ידי החוקה.
-אחרי [[הפיכת 2 בדצמבר 1851 בצרפת|הפיכת 2 בדצמבר 1851]] פרש ברוי מהחיים הפוליטיים. הוא כתב כמה מסות פוליטיות, כולל Vues sur le gouvernement de la France  (השקפות על השלטון של צרפת) (1870). מסה זו השפיע על בנו, אלבר ועל [[חוקת צרפת 1875|חוקי החוקה של צרפת מ-1875]]
+אחרי [[הפיכת 2 בדצמבר 1851 בצרפת|הפיכת 2 בדצמבר 1851]] פרש ברוי מהחיים הפוליטיים. הוא כתב כמה מסות פוליטיות, כולל Vues sur le gouvernement de la France (השקפות על השלטון של צרפת) (1870). מסה זו השפיע על בנו, אלבר ועל [[חוקת צרפת 1875|חוקי החוקה של צרפת מ-1875]]
 הדוכס ויקטור דה ברוי נפטר בפריז ב-1870.
 על מצבתו כתובת עם ציטוט המפורסם, המצוי גם על כמה קברות של [[פרוטסטנטיזם|פרוטסטנטים]]:
 {{ציטוט|תוכן=J'ai achevé ma course / J'ai mené le bon combat / J'ai gardé la foi}}
-{{ציטוט|תוכן=סיימתי את  המרוץ שלי, נאבקתי מאבק נכון, שמרתי את האמונה}}
+{{ציטוט|תוכן=סיימתי את המרוץ שלי, נאבקתי מאבק נכון, שמרתי את האמונה}}
 ===פעילותו למען ביטול העבדות והסחר בעבדים===
 כבר משלב מוקדם בפעילותו הפוליטית התעניין ברוי בגורל העבדים.
 *ב-28 במרץ 1822 הציע ב"בית הפרים" שלצרפת להציג בפני המלך פנייה שבה יבקשו נקיטת אמצעים מתאימים להבטחת הביטול המוחלט של הסחר בעבדים.
-*ב-24 בינואר 1827 נאם בקשר להצעת החוק על הדיכוי סחר העבדים. עדיין הוא לא התבטא בעד שחרור העבדים, ודרש את שמירת המשמעת הקפדנית בקרב ה[[שחורים]] בצורה דומה ל"כליאת המשוגעים בבית מחסה"  עד ליום שבו יפסיקו השחורים לאיים באלימות נגד הלבנים, ליזום תגובות תגמול איומות,  לפני שיטרפו זה את זה"
+*ב-24 בינואר 1827 נאם בקשר להצעת החוק על הדיכוי סחר העבדים. עדיין הוא לא התבטא בעד שחרור העבדים, ודרש את שמירת המשמעת הקפדנית בקרב ה[[שחורים]] בצורה דומה ל"כליאת המשוגעים בבית מחסה" עד ליום שבו יפסיקו השחורים לאיים באלימות נגד הלבנים, ליזום תגובות תגמול איומות, לפני שיטרפו זה את זה
 באותו יום "שמירת השיעבוד יהיה פשע".
+* בדצמבר 1834 נמנה ברוי עם 26  החברה הצרפתית לביטול העבדות. הוא היה ליושב ראש שלה עד לפיזורה ב-1850.
-{{הערה| Alfred Berchtold Sismondi et le groupe de Coppet face à l'esclavage et au colonialisme, 1976 in Sismondi européen עמ' 179-178]}}
-* בדצמבר 1834 נמנה ברוי עם 26 מייבדי החברה הצרפתית לביטול העבדות. הוא היה ליושב ראש שלה עד לפיזורה ב-1850.
 *ב-26 במרץ 1840 נקרא ברוי לשבת בראש הוועדה שהכינה את ביטול העבדות והחוקה המדינית של ה[[קולוניה|קולוניות]].
 *במרץ 1843 הציג בפני שר הימיה את דו"ח הוועדה
-*ב-29 במאי 1845 אחרי מו"ם חתם ברוי על החוזה עם אנגליה בעניין דיכוי הסחר בשחורים
+*ב-29 במאי 1845 אחרי  חתם ברוי על החוזה עם אנגליה בעניין דיכוי הסחר בשחורים
-*ב-7 ביולי 1845 נאם בבית הפרים על הצעות החוק שנועדו לעודד את שחרורם , חינוכם ורחוותם של העבדים.
+*ב-7 ביולי 1845 נאם בבית הפרים על הצעות החוק שנועדו לעודד את שחרורם, חינוכם  של העבדים.
-(לפי ספרו של אוגוסטן קושן - "ביטול העבדות" כרך א, עמ'  V-IV.
-(Agustin Cochin'' L'abolition de l'esclavage)
 ==חייו הפרטיים==
 ויקטור דה ברוי היה נשוי החל לאלברטין, בתו של אריק מגנוס סטאל פון הולשטיין ושל [[מדאם דה סטאל]] (אם כי יתכן כי אביה הביולוגי היה הסופר [[בנז'מן קונסטן]]).
-ב-1821 הזוג הוליד את אלבר, הדוכס הרביעי מבית ברוי. בתם הבכורה, לואיז הייתה סופר , מחברת רומנים וביוגרפיות וצויירה על ידי הצייר [[ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר |אנגר]]. לבן אחר, אוגוסט, הייתה קריירה כנסייתית ואקדמית.
+ב-1821 הזוג הוליד את אלבר, הדוכס הרביעי מבית ברוי. בתם הבכורה, לואיז הייתה סופר, מחברת רומנים וביוגרפיות וצויירה על ידי הצייר [[ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר|אנגר]]. לבן אחר, אוגוסט, הייתה קריירה כנסייתית ואקדמית.
 ==פרסים ואותות הוקרה==
 *1833 נבחר כחבר חופשי באקדמיה למדעי הרוח המדינה. ב-1866 נבחר בה כחבר מלא.
-*30 באפריל 1836 - הצלב הגדול של ליגיון הכבוד
+*30 באפריל 1836  הצלב הגדול של ליגיון הכבוד
-*1 במרץ 1855 התקבל לאקדמיה הצרפתית בכסא 24 במקום הרוזן סנט-אולר המנוח. ב- 3 באפריל 1856 את נאום הקבלה לכבודו נאם דזירה ניזאר
+*1 במרץ 1855 התקבל לאקדמיה הצרפתית בכסא 24 במקום הרוזן סנט-אולר המנוח. ב-3 באפריל 1856    לכבודו
 ברוי ניהל סלון ספרותי והקים באקדמיה "סיעת הדוכסים" יחד עם פסקייה ונואי.
-[[שארל-אוגוסטן סנט-בב|סנט בב]]  ציין שכנואם, ברוי "האיר, השכיל, רומם, יותר משריגש".
+[[שארל-אוגוסטן סנט-בב|סנט בב]] ציין שכנואם, ברוי "האיר, השכיל, רומם, יותר משריגש".
 ==ספרים==
-הדוכס ברוי השאיר שלוש כרכים של  ''Écrits et Discours'' (כתבים ונאומים)
+הדוכס ברוי השאיר  כרכים של Écrits et Discours (כתבים ונאומים)
 עמם נמנים:
-* ''Considérations sur l'origine du monde et le gouvernement de la Providence'' (Paris, Imp. de Callet,  1861  in-4°);
+* ''Considérations sur l'origine du monde et le gouvernement de la Providence'' (Paris, Imp. de Callet, 1861 in-4°);
 (הרהורים על מוצא העולם ושלטון האלהות)
-* ''Vues sur le gouvernement de la France'' (Paris, Michel Lévy frères,  1870   [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k5426409g/f6.image ברשת] ;
+* ''Vues sur le gouvernement de la France'' (Paris, Michel Lévy frères, 1870 [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k5426409g/f6.image ברשת];
 (השקפות על השלטון של צרפת)
-* ''Le Libre échange et l'impôt, études d'économie politique'' , Paris, Calmann-Lévy,  1879  [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k1131691ברשת] ;
+* ''Le Libre échange et l'impôt, études d'économie politique'', Paris, Calmann-Lévy, 1879 [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/ ;
 (ה[[סחר חופשי|סחר החופשי]] והמסים, עיונים בכלכלה פוליטית)
-* ''Souvenirs, 1785-1870'' (publiés par son fils), Paris, Calmann-Lévy,  1886 , 4 vol. in-8, כרך א (1785-1817) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k36407j.image ברשת] ; tome 2 (1818-1827) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k36408w.image ברשת] ; כרך ג (1826-1830) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k364097.image ברשת] ; כרך ד ;
+* ''Souvenirs, 1785-1870'' (publiés par son fils), Paris, Calmann-Lévy, 1886, 4 vol. in-8, כרך א (1785-1817) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k36407j.image ברשת];   (1818-1827) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k36408w.image ברשת]; כרך ג (1826-1830) [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k364097.image ברשת]; כרך ד;
-(זיכרונות -1870-1785) פורסמו על ידי בנו
+(זיכרונות 1870-1785) פורסמו על ידי בנו
-* ''Le Père Lacordaire,'' Paris, Honoré Champion,  1889 , in-8°,, [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k64657743 ברשת]  ;
+* ''Le Père Lacordaire,'' Paris, Honoré Champion, 1889, in-8°, [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k64657743 ברשת];
 (האב לקורדר)
-:ויקטור דה ברוי הוציא לאור את  הזיכרונות שלא פורסמו קודם של חמותו, מדאם דה סטאל. Mémoires posthumes de Madame de Staël (1818) ; édition Charpentier 1861,Paris  [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k58185042 ברשת].
+:ויקטור דה ברוי הוציא לאור את הזיכרונות שלא פורסמו קודם של חמותו, מדאם דה סטאל. Mémoires posthumes de Madame de Staël (1818); édition Charpentier 1861,  [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k58185042 ברשת].
+==לקריאה נוספת==
+*Guy Antonetti, ''Louis-Philippe'', Paris, Librairie Arthème Fayard, 2002 – ({{ISBN|2-213-59222-5}})
+Jonathan Fenby - T''he History of Modern France - from the Revolution to the War with Terror'', Simon&Schuster, London 2015
+*Benoît Yvert (dir.), ''Premiers ministres et présidents du Conseil depuis 1815''. ''Histoire et dictionnaire raisonné'', Paris, Perrin, 2002, pp. 112–115 - ({{ISBN|2-262-01354-3}})
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 108: / שורה 107: @@
 * {{בריטניקה}}
 * {{סופר פרויקט גוטנברג}}
-==לקריאה נוספת==
-*Guy Antonetti, ''Louis-Philippe'', Paris, Librairie Arthème Fayard, 2002 – ({{ISBN|2-213-59222-5}})
-Jonathan Fenby - T''he History of Modern France  - from the Revolution to the War with Terror'', Simon&Schuster, London 2015
-*Benoît Yvert (dir.), ''Premiers ministres et présidents du Conseil depuis 1815''. ''Histoire et dictionnaire raisonné'', Paris, Perrin, 2002, pp. 112–115 - ({{ISBN|2-262-01354-3}})
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
+{{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל:ברוי, ויקטור, הדוכס השלישי של}}
-{{בקרת זהויות}}
 [[קטגוריה:פוליטיקאים צרפתים]]
 [[קטגוריה:ראשי ממשלת צרפת]]